עמרם- דרעי ואח' נ' כהן "בלוריה" ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש, בהעדר הגנה, ביום 2.3.09.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

הבקשה נוגעת לתביעה כספית שהוגשה ע"י המשיבים כנגד המבקש וכנגד אמו, ברוריה כהן.

1.כנגד אמו של המבקש ניתן פסק דין מנומק אשר קיבל את התביעה באופן חלקי. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט המחוזי בנצרת אשר נדחה.

כנגד המבקש ניתן פסק דין בהעדר הגנה בו חוייב המבקש לשלם את מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין").

2.לטענת המבקש, כתב התביעה מעולם לא הומצא לידיו, שכן הוא מעולם לא התגורר עם אמו, שלטענת המשיבים, כתב התביעה הומצא למבקש באמצעותה. מה גם, לטענת המבקש, בתקופה הרלוונטית הוא שהה בחו"ל. על כן יש לראות בהמצאה זו כהמצאה שלא כדין. עוד טען המבקש, כי בהתאם להלכה הפסוקה יש להוכיח, כי המבקש ידע לא רק על עצם הגשת התביעה נגדו, אלא גם על תוכן כתב בי-הדין שהוגש נגדו – דבר אשר, לטענתו, לא הוכח בנסיבות המקרה שלפנינו.

3.מנגד טענו המשיבים, כי המבקש היה מודע היטב אודות הגשת כתב התביעה ואודות תוכנו, אך הוא בחר שלא להתגונן, וכי לכל המאוחר, המבקש ידע אודות כתב התביעה ותוכנו בחודש 2/2005, עת הוסר השעבוד על הרכב שהיה רשום בבעלותו. עוד טענו המשיבים, כי המבקש בחר שלא להעיד את אמו במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין – דבר שיש לזקוף לחובתו. המשיבים הוסיפו וטענו, כי במידה ובסופו של דבר יוחלט על ביטול פסק הדין, יש להטיל על המבקש הוצאות כבדות ביותר שלא יפחתו מסך של 400,000 ₪, וזאת בגין הנזק הרב שנגרם למשיבים כתוצאה מהתנהלות המבקש.

דיון

4.השאלה המתבקשת כעת, האם כתב התביעה שהמשיבים הגישו כנגד המבקש הומצא כדין למבקש?

התביעה הוגשה ביום 25.11.04. מאישור המסירה אשר סומן כמוצג (ת/5) עולה, כי כתב התביעה שהוגש כנגד המבקש, הומצא לידי אמו ביום 28.11.04.

אומנם, על פי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כשאין אפשרות למצוא את הנמען, ניתן להמציא את כתב הטענות לאחד מבני משפחתו הגרים עמו, ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים, אלא מה, בענייננו, המבקש טען, כי הוא מעולם לא התגורר עם אמו בכתובת שצויינה על גבי אישור המסירה, וכי כתובתו הרשמית שהייתה רשומה במשרד הפנים במועד הגשת התביעה, הייתה באילת. מה גם, בתקופה הנ"ל הוא כלל לא שהה בארץ, אלא בארה"ב.

טיעוניו הנ"ל של המבקש, לא הוכחשו ע"י המשיבים, ולמעשה אין מחלוקת, כי המבקש לא התגורר בבית אמו וכי הוא שהה בחו"ל במועד הגשת התביעה, לפיכך אין תחולה בענייננו להוראת תקנה 481 האמורה, ויש לראות את המצאת כתב התביעה לאמו כהמצאה שלא כדין עבורו.

5.הסוגיה העולה בפניי כעת הינה, האם ניתן בכלל לסטות מכללי ההמצאה ולקבוע שעל אף שההמצאה בוצעה שלא כדין, יש מקום להעדיף את ידיעת המבקש אודות הגשת כתב התביעה על פני קיום חובת ההמצאה.

בעניין זה ניתן לומר, כי בפסיקה התפתחו שתי גישות עיקריות: א. "גישת ההמצאה", אשר שמה דגש על קיומה של המצאה כדין; ב. "גישת הידיעה", המסתפקת בידיעת בעל דין ובלבד שמדובר בידיעה ברורה ומלאה.

בתי המשפט התחבטו בשאלה מי מבין שתי הגישות יש להעדיף, ובפסיקה ניתן אף להבחין "במימד מסויים של אי בהירות בנדון וביחס שבין הגישות השונות" (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (פורסם בתאר נבו) (להלן: "פרשת זמיר"). בכל מקרה, ככלל, הועדפה "גישת ההמצאה" שניתן לחרוג ממנה במקרים מיוחדים (ראה פרשת זמיר, רע"א 4577/09 חסון נ' י.ש יגדל - חברה לבנין והשקעות בע"מ (פורסם באתר נבו), עע"ם 9680/10 בלעוס נ' מועצה מקומית מג'אר (פורסם באתר נבו). במקרים אלו, תיבחן ידיעת בעל הדין, כשלמעשה באותם מקרים לא מדובר "בידיעה גרידא של אותו בעל דין, אלא שהיה בנסיבות המקרה גם 'דבר מה נוסף', שהיה בו בכדי לבסס השתק או חוסר תום לב" (ראה פרשת זמיר).

6.כאן המקום לציין, כי עיקר הפסיקה שדנה בשאלת היחס שבין "כלל ההמצאה" כנגד "כלל הידיעה" התמקדה בשאלת המצאת החלטות ופסקי דין של בית המשפט ולא בשאלת המצאת כתבי בי-דין. אך בהמשך הלכה זו יושמה גם על מקרים שבהם עלתה שאלת המצאת כתבי בי-דין, והפסיקה הכירה בהמצאה שלא לפי התקנות, כהמצאה כדין, אם הוכח ש"הגיע כתב בי-הדין בפועל לידי בעל הדין" וש"תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו" (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440. ראה גם ת.א. 28840-11-09 Spin Master Ltd נ' אל שריכא (פורסם באתר נבו) שבו נקבע, כי יש מקום להחיל ההלכה הנ"ל גם על מקרים בהם נדונה שאלת המצאתם של כתבי בי-דין. ראה גם בר"ע 850/09 שרייבר נ' בן יצחק (פורסם באתר נבו) (להלן: "פרשת שרייבר"))

7.בענייננו, כאמור המבקש מכחיש, כי הוא ידע שהתביעה הוגשה גם נגדו, וכי לטענתו, גם אם נקבל את טענת המשיבים, כי הוא אכן ידע על כך, הוא לא ידע – ידיעה בפועל – אודות תוכן התביעה הנ"ל כפי שנקבע בפסיקה אליה הפנה המבקש בסיכומיו.

מנגד טענו המשיבים, כי המבקש ידע הן על עצם הגשת התביעה נגדו והן על תוכנה. בהקשר זה מפנים המשיבים בסיכומיהם למספר ראיות שלטענתם מצביעים על ידיעה בפועל של המבקש להליך המשפטי שנפתח נגדו ונגד אמו.

האם המבקש ידע על עצם הגשת כתב התביעה ועל תוכנו, והאם הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" שהיה בו כדי לחרוג מכלל ההמצאה ולבסס השתק או חוסר תום לב?